מגישת “עובדה” בערוץ 2 אילנה דיין בשיחה עם סטודנטים ומרצים בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל: “תגובתו של ראש הממשלה כלפי הייתה רק עוד סימן לכך שיש רוחות רעות שמנשבות, ומנסים להצר את צעדיה של התקשורת בישראל.”
“אני לא האויבת של ראש הממשלה, זה הוא שהפך אותי לאויבת שלו. אומנם התקשורת היא חופשית, חיה, בועטת ואגרסיבית, אבל ההתנהלות היא בעייתית. כאוס בתאגיד, תגובות מופרכות כלפי תחקירים, מערכת פוליטית שמסכנת את התקשורת החופשית, לצד בעיות בתחומים נוספים מלבד התקשורת”, כך אמרה השבוע מגישת “עובדה” בערוץ 2 אילנה דיין בשיחה עם סטודנטים ומרצים בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל.
“העימות של נתניהו עם התקשורת התחיל בבחירות של 1996′”, אמרה דיין. “צריך להבין שנתניהו נכווה מהתקשורת כי הוא חש שהוא קיבל סיקור לא הוגן לאחר הניצחון, ובצדק. אומנם הוא לקח זאת לקיצוניות בשנה האחרונה, אבל צריך להבין גם מאיפה הוא מגיע”.
למרות הרוחות הרעות, הדגישה דיין, “יש בישראל תקשורת עם דנ”א בריא, על אף שיש בעיות. מספיק להסתכל על מערכות החדשות בערוץ 2 ו-10 ורואים שאלו מערכות חדשות משובחות שעושות עבודה עיתונאית מקצועית ברמה גבוהה, וכל זאת כי הציבור בישראל רוצה לדעת ולא יסתפק בפחות מזה”.
בהתייחסה לירידה התלולה באמון הציבור כלפי התקשורת אמרה דיין: “חלק מכך התקשורת הרוויחה ביושר, בזה אין ספק. יחד עם זאת, אפשר לא לאהוב עיתונאים מסוימים, אבל כמכלול, אנשים עדיין צופים וצורכים תקשורת. יש עיתונאים שאני מעריכה וכאלה שפחות, אבל לכולם יש סקרנות ורעב, וזה מה שחשוב”. השיחה התקיימה באולפן הטלוויזיה בבית הספר לתקשורת באוניברסיטה במסגרת התוכנית “מפגשים עם התעשייה”, בהנחיית פרופ’ רפי מן,
בתשובה לשאלות סטודנטים על השפעת הרשתות החברתיות על התקשורת אמרה דיין, המגישה את “עובדה” מאז 1993: “כיום, השליטה במנועים הגדולים של השיח הציבורי התפזרה. לכאורה זה מבורך, אך בפועל ההשפעה של זה היא הרסנית. עיתונאי תמיד חייב להפעיל שיקול דעת לגבי המידע שהוא מפיץ ולא להשפריץ כמו ממטרה ואילו בשדות החדשים אפילו לא מתיימרים להפעיל שיקול דעת, וזה זולג גם לפלטפורמות שלנו של התקשורת המסורתית”.
על התחקירים המשודרים ב”עובדה” אמרה דיין: “למרות מה שאנשים חושבים, אנחנו לא מסמנים מטרות ואז מחפשים חומרים. אנחנו לא מסמנים אנשים אלא פועלים לפי האינפורמציה שאנחנו מקבלים”. התחקירים משודרים רק לאחר מאמץ יסודי לאמת את המידע ולהבטיח את אמינותם. “אנחנו עובדים קשה כדי לעשות תחקיר שמבשיל לכתבה. דברים לא טובים לא יגיעו לצילום”, אמרה.
דיין נשאלה אם יש הצדקה למסעותיו של איתי אנגל לסוריה, לעיראק ולאזורי לחימה אחרים, כמו גם למסעותיה לפקיסטן ולאפגניסטן, למרות הסיכון הרב הכרוך בכך. ” אין לכך תחליף כי אנחנו מביאים זווית ישראלית שאין בשום מקום אחר. כשאני סיקרתי ממוצב קדמי באפגניסטן, יכולתי לדבר איתם ממקום של חוויה ישראלית בעזה והתחככות עם אוכלוסייה אזרחית וזה אחרת לגמרי מכל מה שהצופה יראה בתחנות שידור אמריקאיות”, אמרה דיין. “זו לא דרמה אלא עיתונאות. אנחנו סומכים על איתי ויש לנו הכרה עמוקה בכך שהוא מסוגל לספר סיפור, לסקר אזור מלחמה ולהעביר תמונת קרב כפי שמעט מאוד אנשים יודעים”.
בדיון עלתה סוגיית השפעת הון על השיקולים העיתונאים, כמו בפרשת התחקיר על ישראייר ששידורו נדחה בסוף שנת 2005 בשל לחצים מצד בעלי החברה דאז, נוחי דנקנר. “תחקיר ישראייר שודר בדחיה של שבועיים ובעקבותיו נוצרה חומה בצורה שעומדת עד היום בין האינטרסים העסקיים של הארגון לבין התוכנית ‘עובדה’. החומה הזאת מתפוררת בעיקר בעיתונות הכתובה. יחד עם זאת, הקונפליקט בא לידי ביטוי בשאלה של הרייטינג. לנו יש פריבילגיה לשדר מה שאנחנו רוצים אבל המבחן הוא בלעשות טלוויזיה מעניינת שתמשוך את הצופים”. אשר למחויבותו של העיתונאי בעידן של לחצים כלכליים על התקשורת אמרה דיין: “עיתונאי עובד בשירות האמת ובשרות הציבור שצופה ושומע אותו. הבוס האמתי הוא הציבור. וזה לא משתנה לעולם ולא משנה אם אתה בכלי תקשורת פרטי או ציבורי”.
בסיום המפגש התייחסה דיין להיותה אישה בעבודה העיתונאית: “לקח לי המון זמן להשתחרר מהצורך להוכיח את עצמי בעולם גברי, היום אני חושבת שיש יתרון ענק לאישה בתחום הזה. אני מביאה תחקירים ממקום אחר ואין ספק שהאימהות והנשיות שלי מאפשרים לי לגעת ולהביא סיפורים בצורה שונה”.
התוכנית “מפגשים עם התעשייה”, המתקיימת זו השנה השלישית בבי”ס לתקשורת באריאל, מארחת אנשי תקשורת בולטים באולפן הטלוויזיה של בית הספר. בין היתר התארחו עד עתה בתוכנית דן שילון, ירון לונדון, נחום ברנע, אמנון אברמוביץ’, מיקי חיימוביץ’, קלמן ליבסקינד, דרור גלוברמן, גדעון לוי, צבי יחזקאלי, ארז טל, נוי אלוש, ליאת רון, דידי הררי ואנשי תקשורת נוספים.