השבוע במוסף דיוקן של ‘מקור ראשון’- ניצב בדימוס סיגל בר־צבי ניפצה כל תקרת זכוכית עד לתפקיד ראש אגף המבצעים. בריאיון ראשון אחרי הפרישה לשלמה פיוטרקובסקי, היא מתייחסת לעבודה תחת השר בן-גביר, הפשיעה במגזר הערבי, מערכת המשפט, האפשרות של כניסה לפוליטיקה ועוד.
על העבודה תחת בן-גביר כשר לביטחון לאומי: “אני לא אומרת שהשר לא השפיע על הנעשה בשטח, אני מעידה על עצמי שאצלי זה לא קרה. לא הכנסתי שום שיקול פוליטי בתוך השיקולים המקצועיים שלי, והאמירות המקצועיות שלי נלקחו בחשבון. יכול היה גם לקרות שמקבלים החלטה מעל הראש שלי, או שלא נוח לעבוד מולי, ואז לוקחים נתח מתחום האחריות שלי ומעניקים אותו לקצין אחר”
“לחשוב שכוח משטרה גדול יכול להיכנס עכשיו לעיר ערבית ולמגר את הפשיעה רק בכוח הזרוע, זו שגיאה קיצונית” מציינת בר צבי לגבי הפשיעה במגזר הערבי. “החיים של הפרט בחברה הערבית הפכו לגיהינום. טועה מי שחושב שהתופעה הזאת תתחיל ותסתיים בתוך המגזר הערבי. היום אני חושבת שצריך פתרונות הרבה יותר קיצוניים. צריך חקיקה חדשה וענישה הרבה יותר אגרסיבית. לאפשר למשטרה שימוש בכלים של שב”כ. צריך להעלים את ראשי ארגוני הפשיעה מהשטח עם המשפחות שלהם. מתחת לאף שלנו מתפתחות תופעות שאנחנו מכירים רק מסרטים על מדינות עולם שלישי.”
על מערכת המשפט משתפת בר צבי: “לאורך השירות שלי במשטרה חוויתי לא מעט תסכול מיחסי הגומלין מול מערכת המשפט. עם השנים מערכת המשפט יצרה פיחות זוחל בסמכויות המשטרה – או אולי נכון יותר לומר, בסמכויות המדינה – לבצע אכיפה. עבודה עתירת מאמץ ומשאבים מצד השוטרים, מסתיימת לא פעם בענישה מגוחכת לעבריינים. על מערכת האכיפה מוטלות גזרות שאי אפשר לעמוד בהן. אנחנו לא מדינה אירופית, ולא מדינה שיכולה להרשות לעצמה שהמטוטלת שלה תלך רחוק כל כך לכיוון הפרוגרסיבי”
כשנשאלה בר צבי על האפשרות של כניסה לפוליטיקה ענתה כי: “הצורך הפנימי שלי לעשות למען החברה והמדינה לא חלף עם השחרור מהשירות במשטרה. הדרך שבה אנסה לממש אותו עדיין לא מגובשת אצלי. מן הסתם פוליטיקה היא אחד המקומות הכי נכונים עבורי, אבל כשאני חושבת על האפשרות שאני אצטרך לשחד קבלני קולות, או לציית למשמעת קואליציונית במקום שבו היא מנוגדת לאמת שלי, זה מזכיר לי עולמות אפלים שטיפלתי בהם בעברי כשוטרת, ולא את המקום שאני שואפת להיות בו” סיכמה.
הריאיון המלא השבוע במוסף דיוקן של ‘מקור ראשון’