בקע סרעפתי הוא מצב רפואי בו שרירים ורצועות באזור פתח הסרעפת חלשים וכתוצאה מכך חלק מהקיבה בולטת אל תוך חלל בית החזה.
ישנם ארבעה סוגים של בקע סרעפתי – סוג מספר 1 נקרא גם כן בקע סרעפתי גולש, ובו הבקע נודד מעבר הוושט-קיבה מעל לסרעפת, כאשר מרבית הקיבה נמצאת בחלל הבטן. זהו הסוג השכיח ביותר של הבקע הסרעפתי, למעשה, 95% מבקעים אלו הם מסוג זה.
סוג 2 מתאפיין במעבר ושט-קיבה בתוך חלל הבטן, אך במקרה זה חלק מהקיבה חודרת אל חלל בית החזה במקביל לוושט – דרך הסרעפת. הסוג השלישי הוא שילוב של שני הסוגים הראשונים ובסוג מספר 4 אחד מאיברי הבטן מבצע מעבר אל פתח הבקע הסרעפתי, בנוסף לקיבה – אל חלל בית החזה. הבקע הסרעפתי יכול להיות ללא תסמינים כלל, אך ככל שהוא גדול יותר הוא עלול לבוא לידי ביטוי בקשיים שונים במערכת העיכול.
עוד כדאי לדעת שקיים קשר ישיר בין מחלת ההחזר הקיבתי ושטי (GERD) ובין הבקע הסרעפתי, שכן פעמים רבות המחלה נמצאת אצל החולים בבקע הסרעפתי.
סימפטומים שמתגלים במקרים של בקע סרעפתי
כאשר מדובר על בקע סרעפתי קטן, לרוב הוא לא יכלול סימפטומים כל שהם, אך ככל שהוא גדול יותר, כך גדל גם הסיכון שהבקע גורם לתסמינים שונים. אחד התסמינים הנפוצים יהיה צרבת, אחריו יהיו גם קוצר נשימה, קושי בבליעת מזון ושתייה, כאבים בחזה או ברום הבטן, תחושת שובע מהירה וגיהוקים.
את הבקע הסרעפתי נראה יותר אצל אנשים בני 50 ומעלה, פעמים רבות השמנה תהיה גם כן חלק מגורמי הסיכון שהובילו להתפתחות הבקע. עם זאת הבקע יכול להיות מולד, הוא יכול להתפתח מתוך טראומה, מתוך בעיות גב, הריונות מרובים והיסטוריה רפואית הכוללת ניתוחי קיבה או ושט. התסמינים מתרחשים כיוון שהבקע אינו מאפשר את ירידת המזון הטבעית אל עבר הקיבה.
כיצד יש לטפל בסימפטומים?
כאמור, כאשר מדובר על בקע קטן, הוא בדרך כלל אינו כולל סיכונים או אפילו סימפטומים, אך ככל שהוא גדל, כך הסימפטומים יעלו ויפריעו למהלך החיים התקין. אם מדובר על בקע מורחב בדרך כלל יהיו תסמינים שונים שיפריעו למהלך החיים התקין, אך כדאי גם לדעת שלעיתים, כאשר הבקע הסרעפתי מתקדם ביותר, הוא עלול גם לבוא לידי ביטוי בהקאה דמית ובצואה שחורה.
פעמים רבות, כאשר התסמינים העיקרי הוא צרבת, כמו ברוב המקרים, תרופות למניעת צרבת יסייעו להתמודד עם התסמינים. אם התסמינים חמורים ואם התפתחה מחלת ההחזר הקיבתי ושטי או שיש חשש שיתפתחו תסביב או כליאה של הקיבה שנחשבים למצבי חירום רפואיים, יש צורך בהתערבות רפואית מיידית. במידה והמטופלים אינם מגיבים לטיפול תרופתי, יש צורך לשקול טיפול ניתוחי. בעבר היה מקובל לנתח את כל המטופלים להם היה בקע סרעפתי מסוג 2 עד 4, זאת מתוך החשש שתתפתח כליאה של הקיבה. כיום מקובל יותר לבחור טיפולים שמרניים של תרופות.
במקרים בהם יהיה הכרח לבצע ניתוח, מדובר על ניתוח שנעשה בגישה זעירה פולשנית, כאשר במהלך הניתוח מצרים את הבקע ומחזירים את תוכן השק לחלל הבטן, לעיתים הדבר יעשה באמצעות תפרים ולעיתים באמצעות רשתות ולרוב יהיה צורך באשפוז של יומיים לאחר הניתוח.