נועם אהרון, מזכיר נווה צוף חלמיש מתקשה להתאושש מהפיגוע הרצחני בישוב. בראיון למקומונט יש”ע הוא קורא לספח את יהודה ושומרון, מספר על המצב הבטחוני: ”תפיסת הביטחון עושה חשק לכל זב חוטם לקחת סכין ולנסות לשחוט יהודים”. הדרישות מהממשלה: ”בנייה, בנייה, בנייה” וילדי הישוב:”הנכס האסטרטגי שלנו”.
אהרון ממקימי הישוב נופי נחמיה מתגורר בו עד היום יחד עם אשתו רוני ושלשת ילדיהם- נילי, ארז וירדן (הרביעי בדרך) לפני תחילת תפקידו הנוכחי כמזכיר הישוב נווה צוף חלמיש שימש כסמנכ”ל הפרויקטים של תנועת “אם תרצו”, בעל תוארMBA במנהל עסקים מטעם אוניברסיטת אריאל. במילואים משמש כמפקד גדוד בגזרה הצפונית בדרגת סא”ל.
איך מתמודד הישוב עם הפיגוע? ואיך מסייעים למשפחת סלומון?
קשה מאוד להתמודד עם זה, אנחנו אחרי שני פיגועים. בנוב’ האחרון שרפו בנו. כעת שחטו לנו חצי משפחה. את הדברים האלה צריך לומר בקול רם בלי להתבלבל. תאר לך, באוטופיה שמאלנית בה אין לנו את יהודה ושומרון המחבל היה מגיע לפ”ת, לגבעת שמואל, לגבעתיים וכו’ והיית מתעורר לכל צווחות אימה ואז היית מגלה ששחטו את הילדים של השכנים שלך והכל בשם אידאולוגיה דתית. הדרך המרכזית להתמודד עם זוועה כזו זה להתחזק ברוח ולעוף קדימה בהיבט ההתיישבותי עד כמה שניתן. מעבר לכך ובתמיכה צמודה מהמועצה אנו נותנים את מלוא המעטפת והתמיכה הפיזית והנפשית הן לקהילה והן למשפחה, אגב בדיוק כפי שהיה בפיגוע הקודם. מדובר בקהילה חזקה מאוד עם מאפייני איכות מרשימים. אבל בכל זאת לא משנה כמה חזק אתה ומה אתה עושה מכאן והלאה, עם פיגוע השריפה נשרף גם הלב – והדם על המדרגות של בני משפחת סלומון זה הדם של כולנו.
מדוע לא פעלה מערכת ההתראה ומה עושים כדי שזה לא יקרה שוב?
יתכן שהיו כשלים וטעויות, אך במקרה זה כמו במקרים אחרים זה טיפשי מאוד “להאשים את הש.ג” תפיסת הביטחון והמדיניות עושה חשק לכל זב חוטם לקחת סכין ולנסות לשחוט יהודים. חייבים להבין את המציאות – אחרי פיגוע נורא שכזה בחמאס ובכפרים עושים מסיבות הודיה. אמא של המחבל נעצרה כי היא קוראת לבני עמה ללכת להרוג יהודים לאחר שבנה רצח באכזריות את משפחת סלומון. אין היום הרתעה כנגד חיות אדם אלו. בוא נתחיל מזה שמדינת ישראל תהיה חד משמעית לגבי שטחי יהודה ושומרון, תספח אותם ותבנה מבלי להתבלבל. שלב שני זה אגרוף ברזל כנגד מי שלא מרוצה מנוכחות יהודית בא”י בעיניי לא פחות מהריסת בתי אב וגירוש לאלתר. מספיק עם הקשקושים הדיפלומטיים. די למוסר המעוות הזה. זה שופך את דמנו בארצנו. אגב אני בטוח שגם הפלסטינים עצמם יהנו מזה.
מה הצעדים המתוכננים מבחינת ביטחון בישוב?
אחרי שני פיגועים בסדר גודל כזה, זה יהיה שקר לומר שאנו סומכים על הדרג המבצע, כוחות הביטחון על אף שהצבא עושה את כל מה שהוא יכול.אנחנו סומכים מאוד על הצבא והחיילים שלנו אבל הם מוגבלים במרחב הפעולה שלהם. הבשורה תבוא מההנהגה. בגישה הנוכחית מנגנון ההרתעה כמעט לא נמצא בידי הצבא. כוחות הביטחון מרככים כאב סימפטומטי ואין ביכולתם לטפל בבעיה. בהיבט הזה מה שאפשר אנחנו מקבלים. כבר לאחר הפיגוע שהיה בנוב’ האחרון הוחלט לתגבר אותנו באמצעי ביטחון. לאחר אירוע שכזה אתה יכול לתאר לעצמך שזה עניין של ימים/שבועות ונקבל הכל.
אהרון:”אנחנו מובלים כצאן לטבח”.
מהן הדרישות שהוצגו למטה בנימין ולממשלה בעקבות הפיגוע?
הדרישה הבסיסית היא שעטה קדימה בהיבט הגאוגרפי והדמוגרפי (בנייה, בנייה, בנייה) יש קשר הדוק בעיניי בין בניה לביטחון, העדר בנייה משמע חוסר החלטיות שנותן תקווה לאויב. אנחנו חיים על שלטון פקידותי ועל שלטון בג”צ שמסרס פעם אחר פעם את דעתו של המון העם. אנחנו נמצאים באשליה דמוקרטית. במציאות הזאת אנחנו מובלים כצאן לטבח. אנחנו נמצאים על אדמת א”י ואנחנו כאן כדי להישאר. מאחר וכך תנו לנו את הכלים לא לאוכלוסייה שמגדלת את ילדיה על שנאה תהומית. חייבים לצאת מהאשליה הזאת “שהמתנחלים דופקים את השלום” זו אמירה מחלישה מאוד שספוג בה דם. כיום, כל ילד בעולם מבין שזה קשקוש. הפעם אנחנו גם דורשים את סגירת הכביש המזרחי אלינו לתנועת פלסטינים, כביש שמהווה כר נוח לפיגועים ששניים מהם הסתיימו באסון. לא נספוג פיגוע שלישי.
האם נערכת פעילות מיוחדת בקרב הנוער ילדי הישוב בעקבות הפיגוע?
ודאי, יש תגבור גם בפעילויות התרבות כפעילות הפוגה וגם פעילות בתחום הסוציאלי. ילדים מבינים ויודעים הכל, המחשבות והדמיון לא עוצרים לרגע. המועצה והמתנ”ס עוזרים המון, אגף קהילה ורווחה עובדים שעות נוספות, ישנם ספקים שבאים מיוזמתם בהתנדבות וזה מדהים בעיניי. אנחנו עושים הכל עד כמה שניתן על מנת לספק את המענה הדרוש. אנחנו עם היד על הדופק במלוא מובן המילה. הילדים הללו, הנוער הזה הם הנכס (ב-ה הידיעה) האסטרטגי שלנו ואין לי ספק שגם מדינת ישראל כולה תרוויח מהעניין. תכתוב את זה בדיוק כך, אני מתכוון לכל מילה.