הפרעות קשב וריכוז, אשר מוכרות גם בשמן הרפואי ADD ו-ADHD, הפכו בשנים האחרונות להפרעות נפוצות מאוד בקרב ילדים ומבוגרים כאחד. הראשי התיבות ADD מתייחסים להפרעת קשב וריכוז בלבד (Attention Deficit Disorder) בעוד המונח ADHD מתייחס להפרעת קשב וריכוז הכוללת גם היפראקטיביות (Attention deficit hyperactive Disorder).
המודעות להפרעות קשב וריכוז גוברת בקרב ההורים וצוותי ההוראה, לכן יותר ילדים מגיעים לאבחונים, ובהתאם לתוצאות הם עוברים טיפול המסייע להם. כיום, יש שיטות טיפול אלטרנטיביות ואפקטיביות המאפשרות לבעלי הפרעת קשב וריכוז להימנע מתרופות כימיות כמו ריטלין ולטפל בשורש הבעיה.
הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז
אנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז יראו קושי רב להתרכז ולהתמקד בדבר אחד לאורך זמן. הם יקפצו מדבר לדבר, דעתם תהיה מוסחת בקלות, הם יתקשו לסיים משימות או לעקוב אחר הוראות ואם הם סובלים מהיפראקטיביות אז התנהגותם יכולה גם להיות אימפולסיבית מאוד. הסימפטומים הללו יובילו לקושי ללמוד ולהתרכז בשיעור, לקושי לבצע משימות בעבודה, לקשיים חברתיים, התנהגותיים ו/או רגשיים וכן, לתחושות של תסכול ופגיעה בביטחון ובדימוי העצמי. בשל כל אלה, האבחון המוקדם של הפרעות קשב וריכוז ומציאת הטיפול המתאים הם חשובים כל כך.
דרכי האבחון השונות
לרוב, תהליך האבחון של הפרעות קשב וריכוז יכלול מספר בדיקות ומבחנים. תחילה תבוצע הערכה רפואית כללית על ידי הרופא המטפל ובדיקה של ההיסטוריה האישית והמשפחתית, לאחר מכן יבוצעו ראיונות עם המורה או הגננת וכן, יבוצעו הערכות נוירופסיכולוגיות הכוללות מילוי שאלונים שונים.
לצד כל אלה יש לבצע את מבחן TOVA – מבחן הבודק יכולת שמירה על תשומת לב וריכוז לאורך זמן תוך ביצוע משימות פשוטות ומונוטוניות. אף אבחון או בדיקה מבין אלה שהוזכרו כאן לא יכול לעמוד לבדו לצורך קביעת הימצאותה של הפרעת קשב וריכוז או שלילתה של אחת. יש לבצע הערכה מקיפה ולקבל תמונה כוללת ורק כך ניתן לקבל תשובה.
מבחן TOVA
מבחן TOVA לבדיקת הפרעות קשב וריכוז הוא מבחן בעל שתי גרסאות – האחת מותאמת לילדים קטנים והשנייה לילדים בוגרים ואנשים מבוגרים. בשתי הגרסאות כולל המבחן סדרה של משימות משעממות וחזרתיות אותן צריך הנבדק לבצע לאורך זמן. במהלך המבחן, תוך כדי ביצוע המשימות, מוצגים לנבדק גירויים שונים. גירויים אלו כוללים גירויים חזותיים וגירויים שמיעתיים. על הנבחן להמשיך ולבצע את המשימות על הצד הטוב ביותר על אף הרפטטיביות שלהן ועל אף הגירויים המנסים להסיח דעתו.
את המבחן מבצעים, בדרך כלל, בשני חלקים. חלק אחד ללא נטילת ריטלין וחלק שני לאחר נטילת ריטלין. כך ניתן להשוות האם חל שינוי בביצועיו של הנבדק לאחר נטילת התרופה. בנוסף, נערכת השוואה בין תוצאות המבחן של הנבדק לבין תוצאות מבחנים של נבדקים בריאים בני גילו. גם השוואה זו נותנת מידע אודות יכולותיו של הנבדק.